סיכום שבוע במסעדות: מיט בר, ג׳וז ולוז, התאילנדית בהר סיני ועוד

ה״מיט בר״ היא חלק מסוללת מסעדות ותיקות ומוצלחות שלא כ״כ עושות יחסי ציבור אבל המיקום/המורשת/הנוסטלגיה עובדים לטובתן. וגם האוכל בדרך כלל. כאלו הן ה״מון״ בבוגרשוב, ״בית תאילנדי״, ״ברבוניה״, ״קופי בר״ ועוד כמה מסעדות בנות יותר מעשור או שניים, שבשקט בשקט מתמלאות כל ערב. הריאלטי, התככים, מיתון, חוק המלצרים – הכל עובר להן ממול. גם מבקרי מסעדות בקושי דורכים בשמורות הטבע הללו, הם עסוקים במסעדות החדשות, בעלות תוחלת החיים של תינוק שחפתי במאה ה-18. השבוע ביקר אבי אפרתי במיט-בר ונהנה מאד. בשר מצוין, אווירה מתוקתקת, מחיר הגיוני פחות או יותר. על פניו, נוסחה לא מסובכת.

שגיא כהן ביקר בתאילנדית בסמטת סיני וחזר עם סיפורים של טיול אחרי צבא אבל עם ביקורת מצוינת. לפחות 3 מנות הצליחו להשכיח מכהן את האווירה החאפרית.

ג׳וז ולוז ממשיכה לקבל תשואות על התפריט והשף החדשים. השבוע ביקר שם ביצה עלומה וחזר שופע מחמאות. לא בטוח שהג׳וזיות היו חותמות על התיוג ״מסעדה אסייאתית״ אבל מעבר לכך יש להן את כל הסיבות להיות מבסוטות. (אגב, מה הקטע בלהגיש סלט בניילון? זה עתידני כאילו?)

דניאל שק ביקר ב״אל קפיטן״, חמארה יוונית בשוק הכרמל. טעים זה לא היה. אבל פעם דיפלומט, תמיד דיפלומט – שק חילק גם כמה מחמאות על הדרך.

עומר שוברט ביקר במלגו ומלבר השוכנת במשולש ברמודה של המסעדות. העסקית הייתה משתלמת וטעימה, השירות בעייתי ולא אחיד.

 

Silence is Golden