איטלקיה חדשה ובועטת אל מול איטלקיה בת 20 מי לקחה את הסיבוב?

נראה שסוף השבוע החורפי גרם למבקרים שלנו להיות קצת יותר פסימיים: אבי אפרתי התמלא ציפיות לקראת הביקור החוזר בסבסטיאן בהרצליה, הוא גילה שם בראסרי שמתנהל היטב מבחינת השירות, התאורה והאקוסטיקה, אבל לוקה באוכל לא טרי ולא מוקפד, למעט מנת הקבב שהיתה טובה. ביצה עלומה נקלע לחאפלה מהגיהנום בקוקו במבינו. בביקור הראשון פגש מנות עשויות גרוע, ובביקור השני הוא מצא אוכל סביר: פיצה ירוקה טובה, מנה צמחונית מהנה של קולרבי צלוי מוגש עם ברינזה. הוא ממליץ לשף להנמיך את הווליום של המוסיקה ולהתמקד בעבודה על האוכל. עוד בגזרה האיטלקית, אוכל בעמידה טעם את פיצה סבא (כן, אחרי שעמד בתור) ולדעתו, מי שלא אוהב את הסגנון של מילר ישנא את הפיצה הזאת אבל אוהבי מילר ימתינו בסבלנות ויאכלו פיצה סבירה עם שמות מטופשים. לעומתם, שגיא כהן אכל במונאר וחזר נלהב: מנת החציל ומנת הדוסה מצוינות וגם דניאל שק חזר לטאיזו חמש שנים אחרי הפתיחה וגילה מסעדה מושקעת לעילא: דאמפלינג שנחיניזי מצוין, מנה נפלאה וחריפה של סינטה של פרה מבכירה בצ'ילי קשמירי, קארי בשר סרטנים מוגש על עלי חסה לצד סופגנייה אוורירית. עונג. והאופטימי האחרון לסופ"ש החורפי הוא עומר שוברט שמצא (אחרי עשרים שנה), ים של יציבות באמורה מיו. עד כאן להפעם, אל תשכחו לאכול אוכל משובח ולהיכנס לטבלת המבקרים לפני שאתם מזמינים מקום למסעדה הבאה שלכם.

Silence is Golden